משנה מקום- משנה גורל  

האדם הממוצע נוטה להיות חסר-סבלנות כשהוא עומד יותר מדי זמן במקום אחד ואחרי קיץ לא קל ניתן לקבוע בוודאות שהמקום בו הוא הכי חסר סבלנות זה הכביש.

הצרה היא שכשאדם מרגיש את חבלי הזמן המצליפים בעורפו- הוא שוכח מכל דבר אחר- והשכחה הזו כפי שתבינו מיד- מסוכנת ביותר לסביבה הקרובה של הממהר. כי אדם שממהר- נוטה לא להתייחס לעובדה שהסובבים אותו על הכביש לא מודעים לכך, ממשיכים להתנהג כרגיל וכל זה קורה כשבסביבתם יש למעשה פצצה מתקתקת- ולצערם לא חכמה במיוחד.

תאונה קטלנית. אוי לעיניים שכך רואות (התמונה באדיבות בנצי ליזרוביץ)

משמעות הדברים אינה חלילה שהאדם שמאחורי ההגה אשם תמיד בכל תאונה- ולפעמים יש מצבים בהם חייבים למהר במיוחד אם ברכב נמצא אדם שחייו בסכנה, ועם זאת-האדם הנוהג מצויד בדרך כלל ביכולת רבה יותר לגרום נזק לסובבים אותו ובמיוחד כשמדובר בהולכי רגל שאין בסביבתם כיפת-ברזל.

צרה גדולה יותר מהיכולת לגרום נזק רב- היא העובדה שנהגי הרכב מקובעים במקומם ואינם מסוגלים תמיד להצטייד בראייה מרחבית ובאחריות סביבתית. הם כרגע בדרך- ומחשבתם נתונה לוויז שאומר להם לאן לנסוע בתקווה שהם לא סומכים עליו יותר מדי וגם מפעילים מעט שיקול דעת משלהם, ולרדיו שמכוון בדרך כלל על תחנה ברדיו (ולא צריך להגיד לכם איזו כי ברור שהיא תמיד אתכם) שיש בה דיבורים שכדי להבין אותם צריך להקשיב ואפילו בהיסח-הדעת, או מוזיקה שמקשיבים לה גם אם זה בחצי-אוזן, ולפעמים יש ברכב גם ילדים או מבוגרים שלא מפסיקים להפריע לנהג לא מתוך כוונה לבלבל אותו- אלא כדי להעביר את הנסיעה בכיף ובלי להשתעמם.

משאית הפוכה ונהג הרוג. והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו (צילום: חטיבת דובר המשטרה)

בגלל כל הדברים האלה שכל אחד מהם תופס מקום קטן בראשו הגדול של כל נהג- המשימה של הרגשת המציאות מחוץ לרכב הופכת לכמעט בלתי אפשרית. אך רק כמעט. כי אם רוצים באמת- אפשר לעשות את התרגיל הזה גם כשאוחזי ההגה כלל לא נוהגים. האמת שהכי טוב לחשוב על זה רגע לפני שהולכים לישון או בבית כשיש כמה דקות שקט.

תחשבו על זה: ברגע אחד אתם משוגרים מהביטחון היחסי של החגורה, כרית האוויר והשלדה שמסביב, וחשים באופן פיזי איך מפלצת הברזל מכה בכם בעוצמה של טיל נ"ט- והכאב האדיר במקום הפגיעה משדר לכם מציאות מחרידה לפיה בחודשים הקרובים אולי לא תוכלו ללכת על שתי רגליים או אפילו לקום מהמיטה.  עוד יותר מפחיד זה לדמיין מציאות של חושך באמצע האור, חוסר יכולת לחשוב או לזכור מה קרה בעצם, תחושה של אבדן אחיזה בקרקע בגלל תעופה ולא בדרך מקובלת עם כרטיס טיסה, מכה מגוף זר שלפעמים אולי נכנס בכוח חולני לגוף בריא ומשבש אותו, ואימה וחשכה גדולה שנופלת על האדם כאברהם אבינו בברית בין הבתרים (סליחה על ההשוואה המזעזעת אך זו המטרה)-  מלווה בהרגשה נוראה מחשש שאולי אי-אפשר יהיה להיות שמחים. אף פעם.

רכב הפוך בכביש שש. איך זה קרה ?! (צילום: דוברות מד"א)

אני יודע שכבר כתבו הרבה על זהירות דרכים. אני גם יודע שבטוח נמאס לי ולכם לשמוע על זה כל שבוע מחדש. ולכן אני מוכרח לבקש: בפעם הבאה שאתם מתיישבים מאחורי ההגה- שנו לרגע מקום וחשבו מה תרגישו אם חו"ח יקרה הגרוע ביותר. רק אז- אפשר להתניע את הרכב לצאת לדרך ולכוון לכל אורכה: ותחזירנו לביתנו לשלום!